הליך הגישור "אומץ" על ידי מערכת המשפט, העושה מאמצים רבים להטמיע את הרעיון, הרוח, וההליך עצמו. בטקס חתימתה של אמנת הגישור בעסקים בבית הנשיא ביום 14.3.2002 אמר נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) אהרון ברק:

"גישור אינו רק טכניקה. זו תרבות של חיים משותפים… תחת הכרעות כוחניות – בין כוח פרטי ובין כוח מאורגן של המדינה – באות הכרעות הסכמיות … גישור עדיף על שיפוט, שכן ההכרעה בו היא הסכמית ולא כוחנית. הגישור לא בא לפתור את בעייתם של בתי המשפט. הגישור בא לפתור את בעיותיה של החברה.

הטמעת הגישור והעמקת השימוש בו נעשית במספר מישורים: האחד, כמובן, על ידי בניית מערך הדרכה והסמכה של מגשרים וקביעת אמות מידה ברורות לעיסוק.
מסלול מעשי חשוב נוסף הוא הפניית תביעות לגישור על ידי מערכת בתי המשפט, על פי תקנות סדר הדין האזרחי – הוראת שעה, תשס"ח- 2007 שעניינן פגישת מהו"ת – מידע, היכרות ותיאום – לבחינת האפשרות ליישוב התובענה בגישור.

משור פחות גלוי, אך בעל השלכות לטווח רחוק, הוא הדיון המשפטי בנקודות המפגש בין הגישור, הסכם הגישור ואולם בית המשפט. בצמתים אלה נקבע מעמדו המשפטי של ההליך, נקבעים גבולות החיסיון והסודיות, מובהרת התכלית החקיקתית, ונקבעת המדיניות המשפטית ביחס להליך הגישור.
הפסיקה בסוגית הגישור אינה רבה – עדיין. ואולם, כבר ברורה המגמה לחזק ולהעמיק את ההליך על ידי הכרה משפטית בכלים הייחודיים המאפיינים אותו:
אי קבילות וחסיון:
בית המשפט העליון, בפסק הדין המנחה לעניין, מפי כבוד השופט רובינשטיין , הבהיר את המגמה, לפיה יש למערכת השיפוטית עניין ביישוב סכסוכים מחוץ לכתלי בית המשפט, מטעמים ערכיים ומעשיים כאחד".

"כללם של דברים – שיטת המשפט בישראל מעדיפה וטעמיה עמה, הן של דרכי שלום הן של עומס, שצדדים לסכסוך ינהלו משא ומתן ויגיעו להסדר מוסכם מבלי
להזדקק להכרעה שיפוטית. מסיבה זו – ועל מנת להבטיח "משא ומתן חופשי" – הכירה הפסיקה באי קבילות ובחיסיון החלים על מסמכים שנוצרו במסגרת משא ומתן לפשרה

הליך הגישור מבוסס, בין היתר, על עקרון ההפרדה בין
הליך הגישור להליך המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה, לענייני משפחה, וזאת על מנת לאפשר לצדדים לחלוק בפתיחות את המידע שנועד לקדם את המשא ומתן בין הצדדים, גם אם אין, ברצונם או בכוונתם, להביא מידע זה בפני בית המשפט.

כלל האצבע שנקבע על ידי בית המשפט הוא, כי כדי לעודד את הגישור, כל מסמך שנוצר בחדר הגישור – למעט "הסדר גישור" כמשמעותו בחוק ובתקנות – אינו יכול לצאת מתחת כנפי אי הקבילות. רק התוצר הסופי של הליך גישור, אשר עומד בתנאים שנקבעו בתקנה 9 לתקנות הגישור, יכול להיות מועבר מחדר הגישור לאולם המשפט. זכותו של צד לגישור להניח, כי בהעדר הסכמה אחרת כל מסמך אחר לא יוצג בפני בית משפט.