גרושי, גרושתי, ופרודתי היקרים,
שמתם לב שאפילו לאחר שבעת מדורי גיהינום שעברתם בדרך לגירושין, וגם אם כבר חלפו מאז לא מעט אביבים, ויצאתם בשלום מכל סערות הנפש, וכבר קראתם לו או לה בכל שמות הגנאי האפשריים, וקיללתם אותו בכל קללה בספר הקללות הפרטי שלכם – עדיין, אחרי כל אלה, אתם ממשיכים לדבר על הדמות שהוצאתם מתוך תבנית החיים שלכם בעזרת מילת השייכות "שלי"?????
הגרוש שלי, הגרושה שלי, הפרוד שלי הפרודה שלי, ההורים של הגרוש שלי, בעלי לשעבר, אשתי לשעבר – כולם עדיין שייכים לנו, מחוברים באיזה כישוף מילולי שלא ניתן לבטל. השפה האנושית המורכבת שיודעת למצוא מילה לכל ניע וזיע, לא הצליחה למצוא ביטוי שיעקור מתוך שם הפועל את השייכות אלינו, את הבעלות והחיבור לנצח- הם לעולם יהיו שלי, גם אחרי שהם כבר לא… בתמונה המשפחתית ממנה גזרתי את דמותו של החצי השני שלי נשאר חלל עם שם, והחלל הזה הוא עדיין , וכך יישאר עד יומי האחרון, שלי ורק שלי.