נכון שאם הצד השני אמר שלא ילך לגישור אין סיכוי לגישור?
לא נכון: לא תמיד אי הסכמת הצד השני בשלב זה היא סופית. לסירוב בשלב ראשוני זה יכולות להיות סיבות רבות, הלם מעצם העלאת רעיון הגירושין, כעס, או אי הסכמה לזהות המגשר שהצעת. אפשר לבקש מבן הזוג רשות לכך שהמגשר יצור עמו קשר למתן הסבר על ההליך. )

אם המגשר הפסיק את ההליך, הוא לא יכול לייצג אף אחד מן הצדדים. גם אם התקיימה הפגישה הראשונה בלבד.
נכון: מגשר חייב חובת נאמנות לשני הצדדים. אם הוא עורך דין, לא יוכל לייצג איש מהם בהליך משפטי ביניהם.

מה בעצם ההבדל בין הסכם גירושין לבין הליך גישור להסכם גירושין?

נתחיל ממבחן התוצאה: התוצאה היא הסכם המקבל תוקף של פסק דין, ומכל בחינה מעשית שהיא, מדובר בדרך ראויה לניהול הפרידה וקביעת כללים להמשך ההורות המשותפת.
אבל, כמו שאמר לנו תמיד המורה למתמטיקה, הדרך לפעמים חשובה יותר. לעיתים קרובות, התוצאה אינה נגלית לעין מיד, ואנחנו נזקקים ללכת צעד צעד עד לפתרון.
לא כולנו מסוגלים להעיף עין בבעיה, ולראות מיד את התוצאה הסופית – הנכונה.
רובנו דווקא זקוקים לתהליכי התלבטות, ולזמן מעבר.
עריכת הסכם גירושין על ידי עורך דין, יכול להתאים לבני זוג, אשר הגיעו למירב ההסכמות הברורות האפשריות, בכל דרך שהיא – בין אם בינם לבין עצמם בסלון הדירה שלהם, או לאחר טיפול ויעוץ זוגי, וזקוקים לייעוץ המשפטי, ולגיבוש מסמך משפטי מחייב.
עריכת הסכם גירושין בעקבות הליך גישור מתאים לזוגות אשר הצליחו להגיע רק להסכמה אחת בלבד: מעוניינים בהדברות, לא רוצים הליך משפטי ועימותים משפטיים. בעצם, אפשר לומר, שגישור מתאים לכל בני הזוג אשר הסכימו שלא להסכים, ומחפשים פתרון מחוץ לכותלי בית המשפט.

מגשר שהתחיל בהליך גישור חייב לסיימו.
לא נכון: חובתו הראשית של המגשר היא לקיים את ההליך בנאמנות ובתום לב. אם לפי הבנתו הצדדים אינם מתאימים לגישור, הנסיבות אינן מתאימות לגישור, או אין סיכוי להשגת הסדר, הוא מחוייב להפסיק את הגישור. כמו כן חייב המגשר להפסיק את הגישור אם הוא סבור שאחד הצדדים מנצל את ההליך בחוסר תום לב להשגת יתרון משפטי או כדי להטעות את הצד השני ביחס לכוונותו, או אם הוא סבור שהתוצאה – ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים – חורגת מתחום הסביר, או אינה הוגנת לפי הבנתו. פעמים רבות ההפסקה היא זמנית, לצורך קבלת יעוץ – נפשי, משפטי, כלכלי, או כדי לאפשר פסק זמן למחשבה שנייה.

אם כבר הגעתי למגשר, ואם כבר חתמתי על הסכם גשור, אז אני מחוייב להמשיך.
לא נכון: בכל שלב ושלב של ההליך אפשר להפסיק. ייחודו של הליך הגישור בכך שכל כולו מבוסס על רצונך החופשי. בכל רגע נתון ומכל סיבה שהיא אפשר לפרוש

נכון שמי שמרגיש שהוא לא יודע להציג את ה"קייס" שלו לא יכול להשתתף בגישור?
לא נכון:
בעבודה אתה מדבר? במוסך את דורשת את מה שמגיע לך? בחדר הגישור מדברים עברית, לא "משפטית". כל אחד זכאי להציג את הסיפור שלו ואת הטענות שלו, בקצב שלו ובשפה שלו. תפקידי בחדר הוא לנווט את התנועה, ולתווך את המסרים ביניכם, גם אם אתם מתקשים לנסח אותם או להציג אותם בבהירות. בחדר הגישור לא צריך לשכנע את המגשר, כי אנחנו לא יודעים ולא רוצים לקבוע מי "צודק". "האמת לא תצא לאור", כי האמת של כל אחד ואחד לא צריכה להתחבא ואנחנו מבינים שכל אחד מביא את האמת שלו. שפת הגישור היא שפת החיים: דבר, מקשיבים לך. שומעים אותך.

לא יכול/ה לשבת על ידו/ה. כל ניסיון לדבר איתו מסתיים בבכי ובצעקות. במקרה כזה עדיף להיפגש בבית המשפט.
לא נכון:
כמגשרת אני משוכנעת (והניסיון המקצועי מראה את זה) כי בענייני משפחה בית המשפט צריך להיות המוצא האחרון, לאחר שכל דרכי ההדברות נכשלו, ובמקרים של אלימות במשפחה (לא בכולם). קשיים רגשיים אינם סיבה לוותר על היתרונות שמעניק חדר הגישור. קשיים רגשיים בתקשורת בין בני זוג הם מוקשים בלתי מנוטרלים שיתפוצצו לאחר הפרידה, בכל מחלוקת הקשורה בילדים. קשיי תקשורת הם אות אזהרה, הודעה על הצורך בבדק בית , שמא גם הבית השני שרובינו מקווים שיהיה אחרת, ייבנה גם הוא על אותם יסודות רעועים. חדר הגישור מאפשר לך לנהל את הפרידה, ולהיפרד גם מהשדים שמנהלים אותה, במקום שהם ימשיכו לנהל אותך.

אין לי לא רצון ולא יכולת להתפלספות ואוורור רגשות. אין לי מה לחפש בגישור.
לא נכון:
למרות שאני משוכנעת שרוב האנשים יכולים להפיק תועלת מברור מעמיק של צרכים ורגשות, ברור באותה מידה שיש חלק לא מבוטל שבנויים אחרת, ואינם מעוניינים בשום סוג של חשיפה רגשית. הגישור הוא חליפה הנתפרת לפי מידותיהם של הצדדים, ולא "one size" טוב לכולם. כחלק מבירור רצונות הצדדים, מתברר גם סוג ההליך המתאים: בחדר הגישור אפשר, ולפעמים צריך, גם לנהל דיון ענייני, תמציתי, ואפילו משפטי (בעיקר כאשר לצדדים יש עורכי דין).

נשמע לי קצת ורוד מדי. לא ברור איך מתרחש "הקסם" שאת מדברת עליו. את בעצם אומרת, שאת "עובדת" על כל אחד לוותר קצת…

לא נכון:
כמגשרת אני תמיד מזכירה לעצמי שבעת משבר בני אדם, בשר ודם, יכולים להיות רגשנים, לא רציונאליים, אנוכיים, מבוהלים, מניפולטיביים וערמומיים, ושמעל לכל הם רוצים למצוא הצדקה לעמדתם. אבל לעיתים קרובות – יותר ממה שהציניקנים יודו – אותם אנשים ממש מחפשים דרך להיות רציונאליים, הוגנים, מתחשבים, אמיצים וישרים.
ברור, כי בעת משבר, אנשים לרוב קודם כל שואפים לנצח, ורק המחשבה על "הסכם" או "פשרה" או "הבנה" במקום ניצחון, נראית כסימן לחולשה והתקפלות. הרדיפה אחר ה"צדק" הופכת למטרה בפני עצמה, גם כשהיא מנוגדת לחלוטין לצרכים הבסיסיים, להגיון הכלכלי ולתפישה שלך את עצמך. ברור, שאנשים חוששים לתת אמון, או לחשוף מידע רגיש בפני אדם זר. אבל אנשים זקוקים גם, לכל הפחות רוב האנשים, לאוזן קשבת, לגילויי עניין אמיתי בחייהם, לקול צלול ורציונאלי שמשקף את המציאות (להבדיל מהחרדות והשדים האישיים), ובמיוחד לגילויי אמון ביכולתם לפתור בעיות. מגשר מיומן יודע להעניק לצדדים את הכלים האלה. את היתר אתם מצליחים כבר לעשות לבד.

נכון שבסוף המגשר מציע פתרון וכדאי לי לקבל אותו?
לא נכון. המגשר יציע פתרון משלו רק אם לא תהיה שום בררה אחרת, ואם לפי שיקול דעתו המקצועי הימנעות שלו מהצעת פתרון תשאיר את שני הצדדים על העץ ללא שום קצה של חבל. רק אם אתם – השחקנים הראשיים בהצגה, שאת הטקסט שלה ואת המוסיקה לה אתם כתבתם במלואה ורק אתם יודעים מה הייתה כוונת המחבר – רק אם אתם – שהנכם היחידים שצריכים ויכולים לקבוע מה טוב לילד שלכם – תבקשו את עזרת המגשר – תקבלו אותה. תקבלו עזרה – לא פסיקה. המגשר יעזור לבחון את היתרונות והחסרונות של הפתרון, יעזור לסנן רעשי רקע כמו לחץ סביבתי, יעזור להבין את המשמעויות המשפטיות, ויעזור, אם יתבקש, גם להסביר לגורמים נוספים, למשל להורים, את פרטי ההצעה ולגייס את עזרתם

נכון שאם הגעתי לשלב הזה כבר לא צריך לבדוק את ההסכם עם עורך דין?
לא נכון: המגשר חייב חובת נאמנות לשניכם. המגשר אינו רשאי לתת לאף אחד משניכם חוות דעת מקצועית, כמו זו שהיה יכול לתת אילו פנית אליו כעורך דין, בשאלה האם בית המשפט היה פוסק במקרה שלך פחות או יותר. המגשר אינו רשאי להעריך, כפי שיכול היה למיטב ידיעתו המקצועית, אילו פנית אליו כעורך דין, מה היה בית המשפט פוסק בשאלה המשפטית האם דירה, למשל, שרכשת שבוע לפני הנישואין, תחשב כרכוש משותף או לא. לכן צריך לקבל יעוץ, בשאלה מהי האלטרנטיבה המשפטית במקרה המיוחד שלכם.

נכון שבעצם גישור זה ויתור?

לא נכון:
לוותר אפשר תמיד. לא צריך גישור בשביל זה. כמגשרת אני פועלת על סמך ההנחה שתמיד – כמעט – קיימת אפשרות שבה יש מענה לצרכים של שני הצדדים. בעת משבר קשה מאוד לאדם להבחין באפשרות זו – המעטפת הרגשית המורכבת של הלם, פגיעה, כעס, אשם ונקם בצירוף החרדה הטבעית לחלוטין מן העתיד הכלכלי מונעים בדרך כלל מחשבה יצירתית ומציאת פתרון. חדר הגישור הוא חממה, המאפשרת יצירה, בחינה, והפנמה שקולה של פתרונות, בקצב שלך, עד שנמצאת נקודת האיזון.
מי מחליט האם נאשר את ההסכם בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני?

זו באמת שאלה לעניין. שתי האפשרויות נכונות מבחינה משפטית, אבל השאלה היא מה נכון לכם. הערכאה שבה תאשרו את ההסכם, היא הערכאה בה יידונו מחלוקות שונות בעתיד (בדרך כלל) לעניין משמורת הקטינים או מזונותיהם. המגרש אמור להדריך אותכם בבחירה המתאימה לכם.

אם צד מפר את ההסכם, או אם מתגלה מחלוקת לאחר אישור ההסכם, צריך לפנות למגשר שיקבע מי צודק.

הרבה אנשים פונים באופן טבעי למגשר בכל שאלה שמתעוררת לאחר חתימת ההסכם ואישורו, בעיקר בשל יחסי האמון שנבנו במהלך הגישור. אבל המגשר אינו רשאי לקבל על עצמו שום תפקיד מהותי שקשור בצדדים לאחר הגישור. במיוחד אסור למגשר להכריע בשום מחלוקת בין הצדדים – שכן הוא חב חובת נאמנות לשני הצדדים במידה שוו, וכן אסור למגר לקבל על עצמו תפקידים שונים, אפילו לא פרודצורליים או טכניים בלבד. אסור למגשר להחזיק יפוי כח מאת הצדדים, או לנהל חשבון נאמנות עבור אחד הצדדים או עבור שניהם, זאת משום שכל תפקיד כזה עלול להעמיד אותי במצב של עימות עם אחד הצדדים והפרת חובת הנאמנות כלפיו. גם ייצוג אחד הצדדים בהליך משפטי לאחר הגישור אינו ראוי ומנוגד לאתיקה של מקצוע הגישור.

מתי כדאי לחתום על הסכם יחסי ממון ?

הסכם יחסי ממון הוא דוגמא מצוינת ליחסי ציבור גרועים. נשמע קטנוני, ובמיוחד, נשמע כאילו אין בני הזוג בעצמם נותנים אמון רב בסיכויים להישאר ביחד.

אבל הסכם יחסי ממון אינו אלא העלאה על הכתב של מה שאמור להיות ממילא חלק תפישת העולם המשותפת של בני הזוג, כפי שלמדו להכיר ולאהוב אצל הצד השני. אם נציץ בתוך הקנקן, נראה שדווקא אילו שחוששים לדבר עם בן זוגו על צורכיהם האישיים ועל תכניותיהם – דווקא אלו הם הצפויים להיפרד.

אפשר להפחית את השפעתו של ״לא נעים לי״ באופן משמעותי, אם מנהלים את המגעים לחתימת הסכם יחסי ממון בהליך גישור. אני משוכנעת, יכול להסדיר פרידה באופן מכובד ותואם את צרכי בני הזוג, כך גם יכול הגישור להקים יסודות איתנים לחיים המשותפים.

הסכם יחסי ממון, יסדיר מראש ובאופן ברור את הזכויות וחובות שבני הזוג נוטלים זה מול זה, יעניק להן את הגנת החוק.ובמיוחד, יעניק להם את השקט הנפשי שבניית קשר על שקיפות, יחסי אמון, וכבוד הדדי.

מקרים בהם חיוני במיוחד לחתום על הסכם יחסי ממון:

אם אתם בפתח פרק ב', וכבר הספקתם בעמל רב להבטיח שיישאר משהו לילדים,
אם אתם צעירים שאבא ואמא רוצים מאוד לעזור לכם לקנות דירה, אבל הם אכולי חרדות כי שלושת האחים הגדולים שלהם כבר התגרשו…. ואיבדו הכל….
אם אתם באים, בכל גיל, עם סדרי עדיפויות מגובשים מאוד, ושונים מאוד, ואתם מאמינים בכוחה של האהבה….
ואם אתם מגיעים עם 3 ילדים כל אחד מהפרק הקודם, ורוצים לחסוך את הוויכוחים העתידיים, אבל חוששים מהבהרת עמדות כאן ועכשיו….

מה זה בכלל Supervision למגשרים?
הדרכה למגשרים – זוהי מסגרת אישית להמשך הכשרה והתקדמות מקצועית. למעשה, כל מגשר, מתחיל או בעל ניסיון, יפיק תועלת מדו שיח מקצועי עם קולגה בכיר ממנו. אבל מגשר מתחיל זקוק להמשך הכשרה אישית, והדרכה בסוגיות מקצועיות, משום שחלקים משמעותיים של כללי הפרקטיקה אינם יכולים להיכלל במלואם בקורסי הגישור הבסיסיים, וגם אם אפילו מוקדש להם זמן במהלך הקורס – בוודאי שאין אפשרות להטמיע את אופן היישום, בוודאי שלא במקרים מורכבים.
אחד הקשיים הייחודיים של מקצוע המגשר הוא הצורך בהחלטות מהירות, נקודתיות, בתהליך שהוא מעיקרו נתון כל הזמן בתנועה, כאשר מערך נסיבות מסוים, "חלון הזדמנויות" מסוים עלול להיפתח או להסגר באופן חד פעמי.
זיהוי הצמתים החד פעמיים הללו הוא יכולת נרכשת, המתפתחת עם הזמן והניסיון, ועל כן הדרכה נקודתית ואישית, מסייעת לזירוז תהליך ההתפתחות המקצועית.
מובן, שמגשר מדריך חייב להיות בעל ניסיון וותק מקצועי, בעל מומחיות בתחום הגישור בו הוא עוסק, ובעל ותק בהוראה והדרכת מגשרים. (בארה"ב למשל, כבר מתפתח תחום מקצועי ייחודי של הכשרה ספציפית להדרכה אישית למגשרים).