סוגיות משפטיות בדרך כלל אינן מופיעות בשחור לבן. אמת פשוטה ומוכרת זו היא הסיבה לכך שמגשר אינו רשאי לתת יעוץ משפטי לצדדים הבאים אליו לגישור. כל נקיטת עמדה לטובת אחד הצדדים היא לא רק הפרה ברורה של חובת הניטרליות, אלא גם מתכון בדוק לחוסר אמון במגשר אשר יוביל בהכרח לכישלון הגישור.

אם המגשר אינו יכול להביע את דעתו בשאלות המשפטיות, איך ידעו המגושרים מה זכויותיהם? איך יוכל המגשר לוודא, בהתאם לכללי האתיקה החלים עליו,  שההחלטות התקבלו מתוך רצון חופשי? הרי רצון חופשי משמעותו היכולת לבחור בין אפשרויות טובות לטובות יותר. איך נדע שההחלטה אכן התקבלה על סמך ידיעה והבנה כזו?

מכאן הצורך בייעוץ אישי לכל צד. גישור אינו ויתור: גישור הוא בחירה מתוך ידיעה והבנה. אנו נוהגים לקרוא להבנה הזו בשם ״מבחן המציאות״.

כעורכת דין העוסקת בענייני משפחה מזה למעלה מעשרים שנה, אני מכירה היטב את הצרכים של בני זוג המצויים בהליך גישור,  את נקודות התורפה בייעוץ ובייצוג לצדדים המצויים בהליך הגישור, את התפר הדק בין שמירה על זכויותיו של הלקוח לבין תמיכה ברצונו להסדיר את הגירושין בהסכם, תוך הימנעות מהליכי בית משפט. את היקף הייעוץ אתם קובעים: לפעמים כל מה שנחוץ הוא הסבר תמציתי של המצב המשפטי, לרוב מבקשים גם חוות דעת על טיוטת ההסכם המתגבש, ולפעמים יש צורך בליווי לפגישות הגישור והשתתפות בהן.

כעורכת דין אשר הינה גם  מגשרת, ומבינה היטב את אופן ניהול ההליך וכלליו, אני מרשה לעצמי לומר, שהייעוץ שאני מעניקה ללקוח שומר על זכויותיו בגישור – מבלי לפגוע בסיכוי לבנות הסכמות בגישור, ומבלי לגרום לכך שלקוח המעוניין ביישוב הסכסכוך בדרכי שלום ימצא את עצמו באולם בית המשפט.