סוגיות משפטיות בדרך כלל אינן מופיעות בשחור לבן. אמת פשוטה ומוכרת זו היא הסיבה לכך שמגשר אינו רשאי לתת יעוץ משפטי לצדדים הבאים אליו לגישור. דעתו כעורך דין אינה מכרעת במקרה זה, וכל נקיטת עמדה שהיא לצד אחד מקוממת את השני.
מכאן הצורך בייעוץ אישי לכל צד. גישור אינו ויתור: גישור הוא בחירה מתוך הבנה, מהם הזכויות שלי. אנו נוהגים לקרוא להבנה הזו בשם ״מבחן המציאות״.

בהליך הגישור יבדוק המגשר ביחד איתך מהם הצרכים שלך, ובאיזה אופנים ניתן לממש אותם, אבל מגשר, אפילו הוא עורך דין מומחה בתחום, לא יהא רשאי לנקוט עמדה בשאלה אם עמדתך תתקבל או תדחה בבית המשפט… ובהתאם לכך, להעריך נכונה את האפשרויות המוצעות לך בהליך הגישור. לשם כך תזדקק לעורך דין.

כעורכת דין העוסקת בגירושין מזה כ-15 שנה, ובמקביל, בגישור לגירושין, אני מכירה היטב את הצרכים של צדדים לגישור, את נקודות התורפה בייעוץ ובייצוג לצדדים המצויים בהליך הגישור, את התפר הדק בין שמירה על זכויותיו של הלקוח לבין תמיכה ברצונו להסדיר את הגירושין בהסכם, תוך הימנעות מהליכי בית משפט.

לקביעת מועד לפגישה בעניין ייעוץ או ייצוג בגישור לגירושין

מעורבות עורכי הדין בהליך הגישור, כמו כל מהלך אחר בגישור, נקבעת בהתאם לרצון הצדדים, כפי שיסכימו. לפעמים עורכי הדין משתתפים בפגישות הגישור ממש, לפעמים הם מסתפקים בייעוץ מאחורי הקלעים, ולפעמים הם מתבקשים רק בתום הליך הגישור לחוות דעה על טיוטת הסכם הגירושין.
כשעורכי הדין משתתפים בפגישות הגישור, הם מחויבים לכללי הגישור כמו כולם, וכמובן לחיסיון המוחלט המגן על המידע שנחשף בגישור.

למה צריך הסכם יחסי ממון?
אתם מכירים את ההוא, שברוב חוצפתו, יומיים לפני החתונה שלף נייר ודרש שתחתום. אתם מכירים את ההיא, דקה לפני שהכניסה שוב לחייה אביר על סוס לבן, דרשה ממנו לחתום שאין לו שום טענה אליה…
למה, שואלים אותי, אם החדש/ה שלי כל כך נפלאים והכל טוב, למה צריך להכניס עורכי דין לעניין, והשאלה מלווה באות קריצה השמורה לדיבור על עורכי דין, נו, אתם יודעים, אלה שהמצפון שלהם נקי כל כך כי מעולם לא עשו בו שימוש….
אז לפעמים לא צריך, באמת.
לא נוח לדבר על כסף בתחילת הקשר. בבוקר מדברים על הסדרי רכוש, ובערב מחזיקים ידיים לאור נרות…אנחנו חוששים לפגוע באושר החדש, בסיבים העדינים של הקשר ההולך ונבנה. בשביל מה? כשנגיע לגשר נעבור אותו… יש רק כמה דברים שצריך לדבר עליהם, אבל בטח שלא עכשיו. היום אנחנו יוצאים, מחר החתונה של רותי, אתמול היינו עייפים. מחר. זה לא בוער.
אבל זה כן. כשהספק הראשון יתעורר, כשהעימות הראשון יפרוץ, זה יהיה כבר מאוחר מדי. חוסר האמון כבר מחלחל, כבר צובע בחשדנות כל צעד.
אפשר לדבר היום, כדי לא להתפוצץ מחר.
כמגשרת, אני עוסקת בתהליכים בוני אמון בין בני זוג. למה לחכות למשבר הגירושין כדי לנסח את גבולות הרכוש האישי? למה להניח לחרדה לשלוח גרורות של חוסר אמון לקשר המתהווה והולך?
הליך גישור לגיבוש הסכם יחסי ממון מאפשר לך לנהל את ה"שיחות הקשות" תחת רשת הביטחון והתמיכה הרגשית שהליך הגישור מעניק. מסרים מורכבים ינוטרלו מן המטען המסוכן שלהם, צרכים אמיתיים יזכו לצפה ודיון.
אישור בבית המשפט יעניק שקט נפשי, בטחון כלכלי ואחיזה ברורה במציאות – גורמים הפועלים בברור לטובת הקשר. הדיון הגלוי והמכבד בהיבטים הבעייתיים של הקשר – הבלתי רומנטיים בעליל – יפחית את החרדות ויתרום להפגת חוסר הוודאות הכרוכה בהכרח בבניית קשר חדש.

"אנחנו לא יכולים להמשיך ככה, היא אמרה. חייבים לעשות משהו".
התכוננתי להמשך המוכר לי: כבר אין בינינו שום קשר…. המשבר התחיל מזמן…. חשבתי שהגיע כבר הזמן….
הילדים יודעים משהו? שאלתי, וחשפתי רגע מביך של חוסר הקשבה.
הילדים? היא שאלה, הילדים יודעים היטב שאי אפשר להמשיך כך. גם הם חושבים שצריך למצוא דרך אחרת לנהל יחד את העסק.
הדור החדש נגד הדור הישן. הילדים, מנהלי העסק נגד ההורים, מייסדי העסק. הילדים, בעלי הסמכות, נגד ההורים, בעלי הממון והכח.
גם זה סכסוך ראוי לגישור. האב, מי שבזכותו קם ונהייה המפעל, החזון, השם והמוניטין, שהתחיל עם מכונה אחת ועם אשתו בתור מנהלת אדמיניסטראציה, לוגיסטיקה ופרסום, שלא לדבר על תחזוקה , ניקיון ומזון, העביר את סמכויות הניהול לבנו, לא לפני ששלח אותו למיטב האוניברסיטאות ללמוד מקצוע, ניהול, ועסקים.
הבן למד, וחזר לנהל, אבל אחרת. העסק אמנם על שם ההורים, אבל ההפעלה בידיו. והוא לא מצא תפקיד לאבא, שהמשיך לבוא למשרד מדי בוקר, כפי שעשה במשך 40 השנים האחרונות.

סכסוכים בתוך המשפחה הם הכואבים ביותר, המורכבים ביותר ובעלי ההשלכות הקשות ביותר על שגרת היומיום. סכסוכים בין אחים, בין ההורים לילדים, בין הגיסים לגיסות, בין הדור הראשון לשני לשלישי. המקום בו פוגש החוק את הכאב האישי, ומשפיל את עיניו.
בית המשפט בוודאי יכול לקבוע מי צודק, אבל אינו יכול לשמור על הנימים הדקות של קשר משפחתי אשר אולי עוד נותרו, למרות הסכסוך. זה המקום לבחון את הקרע בכלים שמציע הגישור: מחויבות לשימור העניין המשותף בהמשך הקשר המשפחתי, הקשבה נטולת פניות, במקביל לחיפוש אחר פתרונות מעשיים, שמירה על הפרטיות ועל השם הטוב של העסק.