זהו השלב בו עובר ההליך מהחדר הסטרילי של המגשר חזרה למישור הציבורי, ואינו נחשב עוד בהכרח כחלק מהליך הגישור.

למה יש צורך לאשר הסכם?

על פי החוק (חוק הכשרות והאפוטרופסות התשכ״ב-1962), כל הסכמה בין ההורים בעניין ילדיהם מחייבת אישור בית המשפט.  (״הסכם כזה טעון אישור בית המשפט והוא יאשרו לאחר שנוכח כי ההסכם הוא לטובת הקטין, ומשאושר, דינו – לכל ענין זולת ערעור – כדין החלטת בית המשפט.)

גם הסכמות בעניין חלוקת הרכוש מחייבות אישור בית המשפט.

״הסכם ממון טעון אישור בית המשפט לעניני משפחה או בית הדין הדתי שלו סמכות השיפוט בענייני נישואין וגירושין של בני הזוג …כן טעון שינוי של הסכם כזה אישור כאמור.האישור לא יינתן אלא לאחר שנוכח בית המשפט או בית הדין שבני הזוג עשו את ההסכם או את השינוי בהסכמה חפשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו.

כוונת המחוקק בקביעת החיוב למתן תוקף של פסק דין כפולה: מטרה מרכזית ראשונה היא לבחון האם אכן הצדדים הגיעו להחלטות אלו מתוך רצון חופשי, ללא לחץ או איום כלשהו, וכשהם מבינים לעומק את המשמעויות של ההסדרים שהגיעו אליהם. ובאשר להסכמות בעניין הילדים – תנאי הכרחי וקודם הוא שכל ההסכמות הינן לטובת הקטין. 

מכאן מובן, שגישור אינו יכול להתקיים בחלל ריק, ללא זיקה למוסכם ולמקובל. השופט יבחן בעיניים אובייקטיביות האם ההסדרים בהסכם הגירושין אינם פוגעים בקטינים, ובסמכותו לא לאשר הסדרים שכן פוגעים בהם.

האם אין בכך כדי לסתור את עקרון חופש הרצון של הצדדים בגישור. להבנתי- יש בכך כדי לאזן באופן מושלם בין הסדרים רצוניים, סובייקטיביים, מותאמים לכל משפחה באופן ייחודי  לבין הגנה על הצד החלש והלא מיוצג, כלומר על הילדים. אמנם כ ו ל ם אומרים שהם פועלים לטובת הילדים, אך למען אותה אלפית אחוז שאינם מבינים או אינם רוצים לנהוג כך, ניצב השופט להגנת הילדים ובוחן את סבירות ההחלטות בעניינם.

הגנה על הצד החלש תבוא לידי ביטוי גם באישור חלוקת רכוש, אם כי לא באותו אופן מפורש כמו לגבי ילדים. בסמכותו של שופט שלא לאשר חלוקת רכוש הנראית על פני הדברים כבלתי מאוזנת וחריגה בעליל, אם התרשם שהסכמה לחלוקה כזו ניתנה מתוך הפעלת לחץ או איום מסוגים שונים.

לכן, די בידיעה שההסדרים שאנו מובילים אליהם ייבחנו על ידי גורם שיפוטי, כדי לכוון את הצדדים להסדרים מיטיבים, או לפחות סבירים.

רוב המגשרים נוהגים ללוות את הצדדים לדיון באישור ההסכם, בעיקר כדי להיות שם עבור הצדדים, למקרה שיתגלו טעויות או השמטות או אי הבנות כלשהן העלולות לשמש כניצוץ להתלקחות מחודשת. העומס הרגשי במועד זה הוא גדול, ואם מתעוררים קשיים כלשהם, עדיף שהמגשר, שאמור להיות העוגן הבטוח שלהם, יהיה שם וימנע חזרה הביתה ללא הסכם.

את ההסכם יערוך המגשר על סמך המתווה שנבחר על ידי הצדדים. עדיף שאת ההסכם יערוך עורך דין: אם המגשר הינו עורך דין בהכשרתו, מה טוב, ואם לא – לבחור מגשר שעובד בשיתוף פעולה עם עורך דין בשלב עריכת ההסכם. הסכם גירושין הוא הסכם לטווח ארוך מאוד, וחשוב להכיר היטב את הדקויות המשפטיות שמבטיחות יציבות והמשכיות לאורך זמן. על פניו נראה שהסכם גירושין הינו הסכם ״פירוק״ – תוך זמן קצר יקוימו ההתחייבויות ההדדיות, ולא יהא בו עוד שום צורך.   אך לאמיתו של דבר, מדובר דווקא בהסכם ״שיתוף״ במובן המהותי של המילה, כלומר הסכם עתידי שנועד לספק תשתית לניהול משותף  של ה״נכסים״ החשובים ביותר שיש לנו – רווחתם של הילדים המשותפים. חשוב שההסכם יהיה יציב וברור, אך באותה מידה גמיש ומאפשר תנועה  בהתאם לצרכים משתנים.