חלוקת רכוש
שאלות משפטיות >> חלוקת רכוש
הלכת השיתוף
הלכת השיתוף – אשר כידוע, חלה גם על "ידועים בציבור" – קובעת חזקה בנוגע לבני זוג אשר חיים יחד ומקיימים משק בית משותף, שלהם רכושם משותף להם "שווה בשווה". חזקה זו חלה במיוחד על נכסים שהושגו במהלך חיי הזוגיות, אך בנסיבות מסוימות עשויה לחול גם על נכסים שאינם כאלה. לצד זאת, גם כאשר חלה הלכת השיתוף, ניתן לסתור את חזקת השיתוף ביחס לנכס מסוים, ועל בן הזוג שטוען להיעדר שיתוף באותו נכס להוכיח בראיות ברורות שהתגבשה בין בני הזוג כוונה אחרת וכי מדובר בנכס שאינו משותף לצדדים. בתוך כך, הלכה עמנו כי דירת המגורים היא "גולת הכותרת" של השיתוף, בהיותה הנכס המשפחתי המובהק ביותר. לפיכך, נדרשת עמידה ברף ראייתי נמוך יחסית לצורך הכללת דירת מגורים ברכוש המשותף של הצדדים לפי הלכת השיתוף. זאת, במיוחד כשמדובר בנכס העיקרי של המשפחה, ואף אם הדירה הייתה בבעלות אחד מבני הזוג טרם תחילת היחסים הזוגיים.
האם רכוש משותף של בני זוג, לפי הלכת השיתוף, ניתן לחלוקה ביניהם בחלקים שאינם שווים?
וגם, דירת מגורים ששויכה לאחד הצדדים עוד לפני חיי הזוגיות עשויה להחשב כרכוש משותף?
הלכת השיתוף עניינה שותפות קניינית, שוויונית ומיידית בנכסים הנדונים; משמעותה היא שזכות, אשר נתונה לפי הדין הכללי לאחד מבני הזוג, מועברת במחציתה לבן הזוג השני, כבר במהלך הקשר הזוגי. ביסודה של ההלכה האמורה מושתתת, בעיקרו של דבר, תפיסה ערכית-נורמטיבית, שלפיה בני זוג שפועלים במאמץ משותף תורמים באופן שוויוני לרווחת המשפחה, ואין לאמוד את השקעתם במונחים כספיים.
כאשר נקבע כי חלה על הצדדים הלכת השיתוף ביחס לנכס מסוים, משמעות הדבר היא כי זכויותיהם בנכס שוות. אין מקום להוסיף ולקבוע את "היקף השיתוף", בהתאם לנסיבות המקרה ו"תחושת הצדק". חריגה מחלוקה שוויונית, לנוכח טיב הזכויות האמורות ומועד התגבשותן, יכולה להתבצע רק מכוח הוראה מפורשת בחקיקה, שאינה קיימת בענייננו.
לסיכום: נכסים משותפים לבני זוג לפי הלכת השיתוף יחולקו ביניהם בחלקים שווים; אין לסטות מחלוקה כאמור אלא בהוראה בחקיקה, שאינה קיימת בדין הישראלי. לנוכח ההבחנה המהותית בין זכויות בני זוג ברכוש המשותף לפי הלכת השיתוף, לבין זכויות בני זוג לאיזון משאבים לפי חוק יחסי ממון, אין להקיש לענייננו מסעיף 8(2) לחוק. לבסוף, אף שהשאלה אינה מתעוררת במקרה דנן, נראה כי גם נכסים שחל עליהם שיתוף ספציפי מכוח הדין הכללי יש לחלק בין בני הזוג באופן שוויוני.
לפיכך, משנקבע שהדירה דעסקינן היא בגדר רכוש משותף לצדדים לפי הלכת השיתוף, היא שייכת הן למערער הן למשיבה בחלקים שווים.
״זעקת ההגינות״
המקרים הבודדים שבהם הכיר אין בנסיבות המקרה כדי להקים "זעקת הגינות״, עסקו בחוסר תום לב קיצוני של הצד
בימ"ש זה בקיומה של "זעקת הגינות" המתנער מהעסקה, ועל הסתמכות משמעותית ביותר של הצד שכנגד. במקרה
דנא, עסקינן בבני זוג, שקיימו מערכת יחסים זוגית במשך כשלוש שנים, ובמהלכה חיו יחד בדירה ששייכת למערערת ונולד להם ילד משותף. המשיב העביר למערערת סכומי כסף מדי חודש, במשך 34 חודשים, כשאין חולק כי לפחות חלק מהסכומים שהועברו נועדו לתשלום צרכי הילד המשותף, מזונותיו ועלות הטיפול בו, כמו גם לתשלום עבור עצם מגורי המשיב בדירת המערערת, על כל המשתמע מכך. בנסיבות אלו, אף אם כטענת המשיב, חלק מהסכומים שימשו גם להחזר הלוואת המשכנתא על הדירה, לנוכח קשיים כלכליים שחוותה המערערת בתקופה הרלוונטית; ואף בהנחה שהצדדים סיכמו בעל-פה, שסיוע המשיב בהחזר המשכנתא יזכה אותו בזכויות בדירה – הרי שענייננו בוודאי אינו נמנה עם המקרים הנדירים שבנדירים, המיוחדים ויוצאי הדופן, שבהם קמה "זעקת הגינות" שבכוחה להתגבר על דרישת הכתב הקבועה בחוק המקרקעין.
אם כן, משאין בענייננו מסמך בכתב, אשר מסדיר את הסכם המכר הנטען בדירה, ומשלא קמה בנסיבות דנן "זעקת הגינות" כאמור – המסקנה היא כי אין בענייננו הסכם בעל תוקף משפטי, שמכוחו רכש המשיב זכויות בדירת המערערת.
האם רכוש משותף של בני זוג, לפי הלכת השיתוף, ניתן לחלוקה ביניהם בחלקים שאינם שווים?
וגם, דירת מגורים ששויכה לאחד הצדדים עוד לפני חיי הזוגיות עשויה להחשב כרכוש משותף?
הלכת השיתוף עניינה שותפות קניינית, שוויונית ומיידית בנכסים הנדונים; משמעותה היא שזכות, אשר נתונה לפי הדין הכללי לאחד מבני הזוג, מועברת במחציתה לבן הזוג השני, כבר במהלך הקשר הזוגי. ביסודה של ההלכה האמורה מושתתת, בעיקרו של דבר, תפיסה ערכית-נורמטיבית, שלפיה בני זוג שפועלים במאמץ משותף תורמים באופן שוויוני לרווחת המשפחה, ואין לאמוד את השקעתם במונחים כספיים.
כאשר נקבע כי חלה על הצדדים הלכת השיתוף ביחס לנכס מסוים, משמעות הדבר היא כי זכויותיהם בנכס שוות. אין מקום להוסיף ולקבוע את "היקף השיתוף", בהתאם לנסיבות המקרה ו"תחושת הצדק". חריגה מחלוקה שוויונית, לנוכח טיב הזכויות האמורות ומועד התגבשותן, יכולה להתבצע רק מכוח הוראה מפורשת בחקיקה, שאינה קיימת בענייננו.
לסיכום: נכסים משותפים לבני זוג לפי הלכת השיתוף יחולקו ביניהם בחלקים שווים; אין לסטות מחלוקה כאמור אלא בהוראה בחקיקה, שאינה קיימת בדין הישראלי. לנוכח ההבחנה המהותית בין זכויות בני זוג ברכוש המשותף לפי הלכת השיתוף, לבין זכויות בני זוג לאיזון משאבים לפי חוק יחסי ממון, אין להקיש לענייננו מסעיף 8(2) לחוק. לבסוף, אף שהשאלה אינה מתעוררת במקרה דנן, נראה כי גם נכסים שחל עליהם שיתוף ספציפי מכוח הדין הכללי יש לחלק בין בני הזוג באופן שוויוני.
לפיכך, משנקבע שהדירה דעסקינן היא בגדר רכוש משותף לצדדים לפי הלכת השיתוף, היא שייכת הן למערער הן למשיבה בחלקים שווים.
תשלומי משכנתא מול חיוב המדור
מה דינם של החזרי הלוואה, המובטחת במשכנתא, אשר משולמים על ידי אחד מבני הזוג הפרודים, לאחר מועד הקרע, לבנק המלווה, בעבור חלקה של בת זוגו בהלוואה ובדירת מגורים אשר נרכשה על ידי בני הזוג יחדיו בעזרת ההלוואה (להלן: תשלומי משכנתא– זאת, כאשר בן הזוג הנושא בתשלומי משכנתא כאמור מחויב לספק מדור לילדיהם הקטינים שלו ושל בת זוגו אשר מתגוררים בדירה (להלן: המדור)? האם מדובר בתשלומים המגדילים את הונה של בת הזוג אשר נשארה להתגורר בדירה עם הילדים, ואשר תהא חייבת, במקרה כזה, להשיבם לבן זוגה לפי ערכם במועד ההשבה, או שמא עסקינן בתשלומים אשר נזקפים לטובת המדור, שלגביהם לא תקום חובת השבה כל אימת שהמשלם חייב לספק את המדור?
״… מכאן השאלה "הון או מדור?" אשר עולה בנוגע לתשלומי המשכנתא שבמחלוקת. סיכומם של דברים:
כאמור, עסקינן במקרה בו בן הזוג החייב במדור ילדיו אחרי היפרדותו מבת זוגו מוצא את עצמו משלם, אחרי הקרע, החזרי הלוואה, המובטחת במשכנתא, לבנק המלווה, לא רק בגין חלקו-שלו בהלוואה, אלא גם בעבור חלקה של בת זוגו בהלוואה ובדירת מגורים אשר נרכשה על ידי בני הזוג יחדיו בעזרת ההלוואה – זאת כאשר הילדים נשארים לגור בדירה במחיצת אמם .
בכל מקרה כזה, באין הסכם מחייב בין בעלי הדין שקובע אחרת, יהא על בית המשפט לענייני משפחה לעשות התחשבנות בין בני הזוג במתכונת הבאה:
D – CA , כאשר debt( D) הוא החוב של בת הזוג: הסכום המשוערך שבן זוגה שילם לבנק במקומה בעבור חלקה בהלוואה; ואילו (cost of accommodation) CA הוא המדור הרעיוני: העלות המשוערכת של המדור בתקופה מקבילה.
במסגרת התחשבנות זו, אם היתרה שמתקבלת הינה חיובית, תהא בת הזוג חייבת לשלמה לבן זוגה לשעבר. היה והיתרה היא שלילית, יהא בן הזוג חייב להשלים את סכומה בתור תוספת לדמי המדור ששולמו על ידו בחסר.
